המסורת הפסיכואנליטית אוצרת בתוכה עושר עצום של כתבים, רובם קשים לקריאה ולכן לא נגישים. זהו מצב מצער, מכיוון שאותם טקסטים מציעים רעיונות יצירתיים ועמוקים ביחס לשאלות הרלוונטיות גם בימנו אנו – מהו האושר והיכן הוא נמצא, מה גורם לאנשים לפעול כפי שהם פועלים, מהי נשמה ומה הקשר שלה לגוף, ומה הקשר בין העבר להווה ולעתיד, בין הפנימי לחיצוני ובין היחיד לחברה.
למרות הרלוונטיות של אוצרות תרבות אלו לחיים של כולנו, ולאפשרות לצמיחה והתפתחות שהם מחזיקים, ההזמנה להעמיק בהם ניתנת רק למיעוט קטן – אנשי טיפול, בשלב מאוחר יחסית של התפתחותם המקצועית. כך, גם מי שמתעניין ברעיונות אלו, מוצא עצמו מוזמן אליהם רק אחרי שנים רבות של חיפוש ועניין. בלמידה בית מדרשית מונחית נבקש להנגיש את הטקסטים של זיגמונד פרויד, מלאני קליין ודונלד וויניקוט , על הרעיונות המיטיבים שבהם, לאוכלוסיות רחבות בהרבה. לדעתנו, שימוש ברעיונותיהם, בתוך קבוצת לימוד מעמיקה ואהדת, מאפשר עיסוק בנפש באופן מעצים, מפרה ומרפא.